יין יין יין/

אני לא אנינת טעם ולא מבינה גדולה בתחום, אבל אני אוהבת לשתות יין והטיול בגאורגיה מזמן הרבה הזדמנויות לשתות יין טוב וגם ללמוד על השיטות המקומיות להכנתו, ובכלל, על האופן שבו היין מהווה חלק בלתי נפרד מהתרבות הגאורגית. להלן סקירה קצרה וחובבנית וכמה המלצות לחוויות יין גאורגיות נהדרות:

01/

הגאורגים מאוד מאוד גאים ביין שלהם, וגם טוענים (ומגובים על ידי עדויות היסטוריות שונות) שהם הראשונים בעולם שעסקו בייצור יין. לא חשוב מי התחיל, בגאורגיה נמצאו כלי קיבול של יין בני 8000 שנה, ועד היום הם עושים את זה בדרך שלהם – מייצרים יין מזנים מיוחדים ובשיטה מיוחדת ושונה מזו האירופאית. היין הגאורגי נקרא "קבאברי" (Qvevri) על שם כדי החרס הגדולים שבהם הענבים מותססים כשהכד נקבר בתוך האדמה. הטעם המתקבל שונה מזה שאנחנו מכירים, והגאורגים מקפידים לציין האם מדובר ב"European wine" או "Qvevri wine". כמעט כל משפחה מייצרת לעצמה יין או לפחות אחראית על חלק מסוים מהייצור שלו – למשל, מגדלים את הענבים ושולחים אותם לחברים שיעשו מהם יין, או הפוך – קונים מחברים ענבים ומייצרים בעצמם, וכו'. היין מלווה כל ארוחה או אירוע בגאורגיה, והגאורגים שותים המון. למעשה, המטבח שלהם מורכב ממאכלים שאמורים לרפד קצת את הקיבה בשביל כמויות האלכוהול הגדולות (ואפילו לא ציינתי את הצ'צ'ה הקטלנית). ארוחה גאורגית היא עניין של כמה שעות טובות שבמהלכן אמורים לשתות עוד ועוד יין, במין טקס שמנהל ה"טמאדה" (tamada)- "ראש השולחן" שאחראי על הרמת הכוסות, כשכל הרמת כוסית מלווה באיזושהי ברכה – לבני הבית, לאורחים, לחברות, לשלום עולמי וכו' וכו'. הכוס המסורתית לשתיית יין נקראת "חאנצ'י" והיא נראית כמו מין שופר שאי אפשר להניח על השולחן, כלומר אי אפשר להפסיק לשתות באמצע. טיפ להתמודדות עם הסיטואציה הבעייתית -  בהמשך...

כמה מילים

/02

חבל קאחתי שבמזרח גאורגיה הוא פחות או יותר ממלכת היין של גאורגיה, למרות שתושבי חבלים אחרים כנראה יעידו אחרת. בכל אופן, זה אזור מעולה ללמוד על תרבות היין, לבקר ביקבים ולטעום סוגים שונים. המקומות הפופולריים ביותר למטרה זו הם טלאבי (Telavi) – העיר הגדולה ביותר במחוז, שסביבה המון כפרים ועיירות ויקבים, וסירנארי (Sighnaghi) – עיירה יפה ורומנטית שיושבת על הר עם נוף מהמם לעמק, וגם מאוד תיירותית. משני המקומות האלו יוצאים סיורי יקבים רבים – חלקם מאוד ממוקדים בטעימות יין, וחלקם סיורים של יום שלם עם ביקורים באתרים נוספים. חוץ מזה, יש מגוון גדול של יקבים – חלקם קטנים, משפחתיים ומסורתיים, ואחרים ממש מפעלים שמייצרים יין בסגנון אירופאי. בהתאם, חלקם תיירותיים יותר וחלקם פחות. למען האמת, אני חושבת שזה לא ממש משנה איפה מסיירים, אלא אם אתם באמת חובבי יין רציניים ואז כדאי להתייעץ עם גורמים מקצועיים ממני. אנחנו יצאנו לסיור מטלאבי עם נהג שאירגנו לנו בגסטהאוס, ואלו שני היקבים שביקרנו בהם (במשך כחצי יום וחזרנו שיכורים לחלוטין):

  • Shumi - יקב בינוני בגודלו עם יין טעים מאוד. שילמנו 7 לארי לאדם לסיור פרטי ביקב ובמוזיאון שלהם ושתי טעימות של יין לבן ואדום בסגנון אירופאי. כדי לטעום את היין הגאורגי צריך לשלם עוד 5 לארי לכוס.•  

  • ניקולאישווילי - יקב שהנהג שלנו לקח אותנו אליו, משפחתי וקטן, שמייצרים בו יין בשיטה מסורתית. שילמנו 10 לארי לאדם לטעימות נדיבות של 3 סוגי יין + צ'צ'ה + פירות לכיבוד.

סיור יין בקאחתי

/03

יקב אחד מסוים שאני בכל זאת רוצה להמליץ עליו באופן מיוחד הוא היקב של באיה – יזמית צעירה שהפכה את החלקה המשפחתית ליקב אורגני מקסים, דווקא לא בחבל קאחתי אלא בעיירה אובצ'ה שבחבל אימרטי, לא רחוק מקוטאיסי. אפשר להגיע לבאיה לסיור מעניין וטעימות של יינות מצוינים, ואפשר גם לנצל את ההזדמנות לחוויה מלאה יותר שכוללת לינה בבית המשפחה שלהם וארוחות מהאגדות. ניתן לקרוא עוד על היקב בטיפ שמוקדש רק לו, וכמובן גם באתר שלהם: http://www.baiawine.com.

Baia's Wine

/04

ולחוויה עירונית יותר – טביליסי היא עיר מגניבה וצעירה וכיפית ומפוצצת ברי יין. יש ריכוז מכובד באזור כיכר החירות, אבל ניתן למצוא ברי יין בכל אזור בעיר. כאמור, הגאורגים סופר גאים בתוצרת היין המקומית שלהם ובמיוחד ביינות הטבעיים – כלומר, יינות שענביהם גודלו באופן אורגני ושבמהלך תהליך ההפיכה ליין לא הוסיפו ולא גרעו מהם שום דבר. לכן ברי היין בטביליסי הם מרשימים ביותר במבחר שהם מציעים ובבקיאות של העובדים במבחר הזה, כך שלשבת בבר עירוני זו באמת חוויית יין רצינית. רוב הברים האלו מתפקדים גם כחנות כך שאפשר להגיע גם בשעות היום ולרכוש לעצמכם בקבוקים.
אנחנו אהבנו את ה-
Vino Underground (סמוך לכיכר החירות – 15 Galaktion Tabidze St). באותו אזור קיבלנו המלצות גם על ה-Winelab ו-DADI wine bar and shop. 

בר יין בטביליסי

/05

בגטסהאוסים רבים בגאורגיה, במיוחד באזורים בהם מגדלים יין (כלומר פחות בהרים), חלק מחוויית האירוח כוללת כיבוד ב"יין הבית" שהוא לרוב יין שהמשפחה עצמה או משפחה שלהם או חברים או שכנים הכינו. מכיוון שמדובר ביין ביתי, כל פעם קיבלנו הפתעה אחרת בטעמים אחרים לגמרי, חלקם מוצלחים יותר וחלקם פחות, אבל בעיני זו בכל מקרה הזדמנות נחמדה לטעום מגוון יינות וגם לשבת ולשתות עם המארחים שזה תמיד כיף. טיפ שימושי בהקשר זה (והבטחתי כבר במספר 1): אם תסיימו את כוס היין שלכם המארחים פשוט ימלאו אותה (כנ"ל לגבי אוכל בצלחת). השיטה לא להתפגר באמצע הארוחה מרוב אלכוהול או אוכל, היא פשוט לא לסיים מהכוס או הצלחת. זה לא חוסר נימוס, אלא פשוט סימן שהספיק לכם. :)

אצל המשפחות המקומיות

  • Facebook
  • Instagram

© 2019 by I want eyes always

כל הזכויות על כל התוכן הכתוב והמצולם המופיע באתר שמורות ל"אני רוצה תמיד עיניים"