מחוז שינג'יאנג/

מחוז שינג'יאנג (Xinjiang) נמצא אי-שם בצפון-מערב סין, וחולש על 20% משטחה של סין. שטחו גדול פי 80 מזה של ישראל, תארו לכם. חלק מהמחוז נמצא על הנתיב העתיק של דרך המשי, מה שהופך אותו למקום מעניין במיוחד מבחינה היסטורית, ארכיטקטונית ותרבותית. מעבר לזה, האזור מציע גם מגוון עצום של נופים- רכסי הרים מושלגים, אגמים אלפיניים, וגם מדבר ענקי וצחיח (טקלמקן). 

כמחצית מתושבי המחוז הם אויגורים – בני מיעוט מוסלמי שמוצאו במרכז אסיה, ו-80% מהם חיים בשינג'אינג. בשל כך המחוז נמצא בקונפליקט מתמשך בין הסינים בני ההאן לבין האויגורים, שיש להם שאיפות לאומיות מוצהרות. מאחר ומחוז שינג'יאנג הוא נכס אסטרטגי- גם בזכות גודלו העצום וגם כי הוא עשיר במשאבים ובנתיבי תחבורה למדינות אחרות, הממשלה הסינית מנהלת תהליך סיניזציה אגרסיבי הכולל משטור ושליטה קיצונית בחיי האזרחים האויגורים. זה כולל דגלים של סין בכל מקום, איסור לגדל זקן, החרמת דרכונים, מחנות של "חינוך מחדש" שאף אחד לא ממש יודע מה קורה בהם, סימון האוכלוסייה לפי "רמת הסיכון" שהם מהווים ומעקב צמוד אחר "המסוכנים". זה הורגש בצורה משמעותית עוד כשאנחנו טיילנו שם, ולהבנתי המצב רק הולך ומחמיר. משום מה לא כל כך מדברים על זה בעולם, אז אם אתם מתעניינים אני ממליצה לעשות חיפוש בגוגל וגם לקרוא את גילי חסקין שכתב הרבה על הנושא (למשל כאן או כאן).

בעיני, כי זה אחד המקומות הכי מרגשים והכי מעניינים שהייתי בהם, וכי זה לא דומה לשום דבר אחר. אתם בסין והכל כתוב באותיות ערביות, וכולם מדברים אויגורית, ויש קריאות מואזין ברקע, ואתם בסין, כן? ויש להם את שעון שינג'יאנג שמאחר בשעתיים משעון בייג'ינג (כי בתכלס, זה נמצא איפשהו באמצע הדרך בין בייג'ינג לישראל) ואם קובעים משהו עם מישהו תמיד צריך לוודא לאיזה שעון הכוונה. והאנשים בכלל לא נראים סינים, ויש להם בגדים מגניבים, והם אומרים מילים קסומות כמו "חוֹש" (להתראות) ו"יָחְשִימְסִיס" (שלום). ויש להם אוכל טעיםםם כמו לָגְמָן (שידוע גם כ"Pulled Noodles") וסָמְסָה – מאפה ממולא בבשר כבש שנאפה בתנורי חימר גדולים באמצע הרחובות. ופוגשים בשינג'יאנג הרבה מטיילים מכל העולם, הרפתקנים ומעניינים יותר מהרגיל. וכי זה מעניין, וגם כי זה חשוב להכיר מה קורה בעולם, ומה שקורה בשיג'יאנג זה חתיכת דבר. וגם כמובן כי מאוד מאוד יפה שם.

המחוז ענק ואנחנו בכלל לא הגענו לחלק הצפוני שלו כי כבר היה קר מדי, אז אני מצמצמת את האיזורים המרכזיים והדרומיים שבהם כן היינו ובוחרת ארבעה מקומות יפים באופן מיוחד:

• העיר העתיקה של קָאשְגָר (Kashgar)- אמנם אוּרוּמצ'י (Urumqi) היא הבירה של שינג'יאנג, אבל קאשגר היא המרכז התרבותי. למעשה זה אחד המקומות האדירים ביותר שהיינו בהם בסין, ואני ממש ממליצה להקדיש לו זמן. יש שם אווירה ממש מיוחדת וזו הזדמנות מצוינת להרגיש את התרבות האויגורית במיטבה (עד כמה שאפשר כשהיא מאוד מדוכאת). אגב, היינו שם בחג הלאומי וחוץ מזה שהיה צריך להזמין מראש רכבות ומקום לינה, היה ממש ממש סבבה ולא עמוס בכלל.

• אגם קָרָקוּל (Karakul)- נמצא על Karakuram Highway (שיש טיפ נפרד עליה- כאן), ותמונה שלו היא אחת הסיבות המרכזיות לכך שהחלטנו לנסוע לסין. המציאות (ממש) לא אכזבה, וזה היה אחד המקומות הכי הכי יפים שראיתי. הוא לא גדול, אבל הוא וסביבתו יפהפיים, ויש בו איזה קסם מיוחד שאני לא יודעת להסביר (ניסיתי קצת - כאן) אבל הוא פשוט מעיף.

• טָאשְקוּרגָן (Tashkurgan)- אותו Karakuram Highway מוביל לטאשקורגן, עיירה נידחת בגובה של 3000 מ' מעל פני הים, ממש בקצה של סין, לא רחוק מהגבולות עם קירגיזסטן, טג'יקיסטן, אפגניסטן ופקיסטן. חיים שם טג'יקים, שהם מיעוט אתני מהרי הפמיר שבכלל לא קשור לטג'יקיסטן, ויש שם חתונות שכל המחוז מוזמן אליהן, ורכס מושלג כל הזמן מנצנץ מעל הראש, ומלא grasslands מסביב. איך מרגיש המקום המיוחד הזה? אתם יכולים לקרוא כאן.

הרבה אנשים מגיעים לטאשקורגן ללילה וישר חוזרים לקאשגר, אבל אני ממליצה להקדיש למקום כמה ימים כי הוא מאוד יפה (וגם מאוד משונה). כשאנחנו היינו שם היה רק הוסטל אחד לתרמילאים בשם K2 שהיה קצת ג'יפה, אבל זו גם הייתה הזדמנות מצוינת לפגוש עוד מטיילים, והמנהל של ההוסטל נחמד מאוד ודובר אנגלית.

• Poplar Park- פארק של עצי צפצפה מדבריים שמצהיבים בסתיו (אמצע אוקטובר עד אמצע נובמבר). על המקום הזה שמענו במקרה משני סינים שפגשנו על אחת הרכבות, ולמצוא אותו ולהגיע אליו היה אחת מהרפתקאות הטיול שלנו בסין. הפארק נמצא כ-70 ק"מ דרומית למקום בשם Luntai, ליד חור בשם Lun nan. לא ממש מצאנו אותו במפה, אבל בעיר קוצ'ה (Kuqa) ממנה הגענו אליו היה להם מאוד ברור על מה אנחנו מדברים. כל הפרטים הטכניים נמצאים בסיפור הדרך המלא, אז בקצרה: עצים צהובים באמצע המדבר, פארק שנשאר יחסית טבעי, בלי הרבה תיירים סינים ובלי תיירים מערביים בכלל! ממליצה לחובבי ההרפתקאות. מוזמנים גם לקרוא קצת מחוויותיי בפארק בסיפור על הפופלארים והטבבויות.