כש

כשקמתי מוקדם מאוד בניגוד להרגלי ופתחתי את החלון כדי לרוקן את המשפך עם המים של המזגן ובחוץ היה ריח של הודו, ריח לח וחם שיש אותו רק בשעות בוקר מוקדמות מאוד, או אולי נכון יותר לומר ממש בסוף לילה, לפני שהשמש עולה ומנדפת אותו.

כשישנו על מזרונים באיזה בית באיזה כפר במיאנמר ושמעתי באוזניות בלופים את Sleeping By Myself ולמרות שבכלל לא ישנתי לבד - להיפך - הקשבתי לקול של אדי וודר ובכיתי ובכיתי.

כשהתאמנו על השיר הזה במלון בפונדיצ'רי, בחדר מלון אמיתי שהגענו אליו מזיעים ומיואשים אחרי יום שלם של נסיעות וחיפושי גסטהאוסים. כששרנו את השיר הזה בארוחת שישי של דוסות בטירו על הגג, וכולם היו שקטים והקשיבו ואפילו שאני לא שרה יפה ואיתי לא מנגן יפה ידעתי שיש פה רגע יפה מאוד וגם ידעתי שיכול להיות שהוא לא יחזור.

כשהרגשתי שהכל תקוע לי והיו לי רק כמה דקות אבל הייתי חייבת להיכנס לים, ונכנסתי למים הפושרים והתקדמתי בתוכם ובא גל ונשבר לי על הפנים ואמרתי לו תודה.

כשטסתי לבד והמטוס נכנס לתוך שכבה שמנה ולבנה של עננים וככה בכל פעם למשך כמה שניות היינו לגמרי לגמרי עטופים בערפל הענני, וזה היה כאילו בשניות האלו המטוס עובר ליקום מקביל עם חוקים פיזיקליים אחרים והגוף מרגיש שונה והצלילים נשמעים אחרים וזה כאילו שיטח אותי למושב שלי והרחיף אותי באוויר בעת ובעונה אחת.

כשהיינו בכפר טורטוק בנוברה ואלי ולא הייתה שם מקלחת אבל היה ברז ברחוב והלכנו לשם למלא בקבוקי מים ולחפוף את השיער, ובאו ילדים ובאו זקנים והלכנו יחפות על שביל העפר והילדים הצטלמו איתנו והזקנים בהו בנו ואהבתי את המקום הזה כל כך.

כשהגענו לכבישים של נאפפליו ושנינו חשבנו בלב אבל לא אמרנו בקול רם, למה עזבנו את פיליון למי אכפת מהעיר הכי רומנטית ביוון, והיה שם מכוער ואני יודעת להעריך כיעור טוב אבל זה היה כיעור סתמי ומדכא, אבל אז המשכנו עד הים והעולם היה כחול בצורה לא רגילה כאילו אלוהים מנסה פילטר חדש.

98