היום הלכתי בשדרה ושמעתי אקורדיון. זה היה די ברור שזה אקורדיון אמיתי ולא רדיו, ואכן זה היה, מחוץ לבורקס היו שני שולחנות פלסטיק וסביבם ישבו זקנים, רק גברים, ואחד מהם ניגן באקורדיון. זה לא היה ממש מופע, הם המשיכו לדבר ביניהם והוא ניגן כאילו מדובר בבר והוא מופיע על במה, למרות שהוא ישב ביניהם על כיסא פלסטיק. נעמדתי שם והעמדתי פנים שאני סתם נחה רגע בצל, בודקת משהו בפלאפון, כי זו לא באמת הייתה הופעה והרגשתי מוזר סתם לעמוד ולהסתכל עליו, אבל כנראה שהעמדתי פנים גרוע כי הוא קלט אותי. כשהוא סיים לנגן הודיתי בזה שסתם עצרתי להקשיב על ידי זה שהחלפתי איתו מבט וחצי חיוך והמשכתי בדרכי והוא המשיך לפטפט עם חברים שלו.
היום שמעתי מחיאות והסתכלתי מהחלון וראיתי איש עומד על גג של הבניין ממול ומנסה לגרש את היונים שהתמקמו על דודי השמש ואת העורבים שהתיישבו על האנטנה העגולה. הוא מחא כפיים והם התעופפו קצת למעלה ושוב נחתו באותו מקום, וככה הוא עשה כמה פעמים עד שכנראה הבין שזו לא הדרך לנצח במלחמה, אם בכלל יש דרך, והלך. זו הייתה תמונה יפה - האיש עומד על הגג ומעליו מתעופפות יונים לבנות על רקע השמיים הכחולים ודודים לבנים עם מדבקות מכוערות. דווקא על "דודי שמש השלום" התמקמו היונים האפורות והלבנות הלכו לדוד אחר.
היום נסעתי באוטובוס וכשהצלחתי לא להתעסק בטלפון ראיתי בחורה הולכת ברחוב. היא נראתה כמו תיירת, גם בתווי הפנים שלה וגם בלבוש וגם בתיק, היא הלכה והסתכלה לצדדים והמבט שלה פגש את שלי והיא חייכה אליי, וחייכתי בחזרה, וחשבתי שזה נחמד מאוד ואפילו מרענן שאף אחת מאיתנו לא הפנתה את המבט.
היום סוף סוף הבאתי כלי חדש לסוקולנט שלי. יש לי הרבה סוקולנטים ואחד מהם התנהג בצורה כזו שלא הצלחתי להבין אם טוב לו או רע לו. הוא צמח בטירוף אבל גם נראה קצת מוזר, והוא היה במין קופסת פלסטיק לא מנוקזת טוב וכל החלק העליון של האדמה נהיה ירוקת שהתייבשה, והיום סוף סוף העברתי אותו בית. האיש בחנות פרחים נתן לי כלי שקוף כזה של סחלב, שכשהוא היה ריק נראה לי לא יותר מוצלח מקופסת הפלסטיק המצ'וקמקת, אבל ברגע שהעברתי אליו את הסוקולנט זה נהיה עולם אחר. מגניב איך שיש דברים שהמלאות יפה להם, וגם המלאות יותר יפה בזכותם. הסוקולנט איבד הרבה עלים בתהליך אבל הוא נראה מהמם עכשיו ואני מצפה לראות איך יהיה לו בבית החדש, ואיך יהיה לעלים-תינוקות שעכשיו יכולים להפוך למשהו משל עצמם.
**
היום התגעגעתי מאוד לפיקניקים של לחם וגבינה ונקניק ופרוסות עגבניה. אבל גם שמחתי על הפיקניק שלי. עם נוף של ים פלטה וריח של על האש ורעש עדין של גלים ושל איש מבוגר עם מבטא שמקשקש לבת הזוג שלו במקום לתת לה להתפנן על הדשא אבל כנראה שהיא אוהבת אותו ואת זה כי היא כל הזמן צוחקת וגם לה יש מבטא, אולי רומני, וקול נעים מאוד. קוראים לו נתן ולה קוראים ליה, ופתאום שניהם צוחקים מאוד והוא אומר שאנשים בטח מסתכלים עליהם וחושבים שהם מטורללים. בעיני הם ההיפך מטרלול. אחד המרכיבים הכי חשובים בפיקניק, בעיני, זה להיות יחפה ולהרגיש את הדשא או את האדמה. החוויה אפילו מתעצמת כשכמו היום, יש רוח קרירה והגוף מכוסה יחסית אבל כפות הרגליים משוחררות ומרגישות את הליטוף של הרוח- זה אשכרה ליטוף- ואת העקצוצים והדקירות של הדשא הקצר והיבש. אחר כך האיש הקשקשן לימד את בת הזוג הצחקנית לשיר את התקווה.
היום ראיתי מישהי שלמדה איתי בירושלים, אנחנו לא חברות ואף פעם לא היינו אבל במקום לנפנף לשלום ולהמשיך ללכת עצרתי ושאלתי מה נשמע. לרוב אני לא עושה את זה כי השיחות האלו תמיד סתמיות וכי אני גרועה בהן, אבל עכשיו אחרי שהתלוננתי על החוויה הקיומית הסגורה שלנו אני חייבת לפחות לנסות להיות פתוחה יותר, אז עצרתי ודיברתי. שיחה קצרה וסתמית אבל היא הייתה עם חברים והם ישבו ממש על קצה היבשת ומאחוריהם הים פלטה היפה הזה, והיא ביקשה שאצלם אותם וזו באמת הייתה תמונה מאוד מאוד יפה, אז הנה, יצא לה משהו ממני.
היום הייתה לי הארה שאני לא מבינה איך לקח לה כל כך הרבה זמן להגיע. הבנתי למה בירושלים אהבתי חורף ובתל אביב אני אוהבת קיץ, וזה פשוט כי ירושלים היא עיר של חורף ותל אביב היא עיר של קיץ, זה ממש בדנ"א שלהן ולכן כל אחת מהן מוצלחת יותר ויפה יותר בעונה שלה. זה משליך על הכל - על האווירה, על כמה יפה בחוץ, על מה נוח ללבוש. אז איך אפשר בכלל להגיד מה העונה האהובה על בנאדם כשזה כל כך תלוי במקום שהוא גר בו?
היום הייתי לבד וכאב לי הגב והים היה פלטה והשמיים היו מלאים בחיים ועדינים והרוח הייתה נעימה וגם השמש הייתה נעימה והדשא דוקר והרגשתי שבאותו רגע אני לא צריכה שום דבר יותר מזה. בעצם אני יודעת את זה כבר המון שנים אבל אני תמיד שוכחת.
Comentários