כל היופי והטוב

בוויילס אנשים מדברים על מזג האוויר בבוקר. הם יוצאים להליכה לאורך הנהר עם הכלבים המטופחים שלהם ואומרים זה לזה "what a lovely one", או שהם נפגשים בבית הקפה ואומרים "rubbish weather today". שמחתי בשבילם על השמש ושמחתי בשבילי כשהיו עננים והאוויר היה קריר.

בבוקר האחרון יצאתי לסיבוב וקטפתי מהשיח בלקבריז שמנים ויפים שאחר כך שיבצתי על הפנקייק שלי, ירדתי לגדות הנהר והשמש הציצה מבין העלים, ומימיני הנהר זרם בין העצים והכל היה ירוק. אמרתי תודה, כל יום אמרתי תודה על הזכות לראות מקומות חדשים בעולם ולראות יופי, ובאותו רגע אמרתי תודה גדולה לטבע. אחרי רגע שמעתי רעש בשיחים וזו לא הייתה ציפור, הרעש התקרב ואז יצאה לוטרה גדולה וצללה לתוך המים, היא נראתה כמו כלב ים, חלקלקה גמישה ויפה ושחתה לה נגד הזרם. הרגשתי שהעולם שולח לי סימן, שהוא אומר לי: את רק צריכה לצאת החוצה, את רק צריכה לעצור ולהתבונן - כל היופי והטוב כבר כאן.

ברדיו BBC Wales השדרנית הייתה מאוד חיובית. גם היא דיברה על השמש, והיא ביקשה ממאזינים שיתקשרו לספר את סיפורי החופשות שלהם. כשהמאזינים עלו לשידור היא קודם כל שאלה האם גם איפה שהם נמצאים מזג האוויר מקסים כל כך, והיא שאלה גם מה שלומם ומה מעשיהם באותו יום. מאזין אחד מבוגר מאוד סיפר שהוא מתכונן לחתונה של הנכדה שלו, ואחר כך סיפר שבשנות השישים הוא ואשתו יצאו לטיול קמפינג באיטליה ושכחו את האוהל בבית. בהמשך הטיול הרכב שלהם נתקע ביום לוהט והוא זכר את אשתו עומדת בביקיני כחול-לבן בזמן שהם ניסו לתקן אותו. דמיינתי את הזוג המבוגר ואותו זוכר אותה עם הביקיני והלב שלי התחמם.

בתוך הבטן שלי זז יצור קטן, בלילות הוא עושה גלגלונים וכשאני צוחקת מזה הוא נותן בעיטה. לפעמים הוא מסתובב ואני מרגישה שכל האיברים שלי נדחקים החוצה מהגוף, אבל את הגלגלונים והבעיטות אני אוהבת מאוד. הרופאה אמרה שהוא זז ללא הרף ואיתי ואני הרגשנו גאים. "ללא הרף", המשכתי למלמל לעצמי את הביטוי הזה, הוא יפה בעיני.

כשאמרנו לוולשים שאנחנו מישראל הם הביטו בנו במבט עצוב, הם השתתפו בצערנו ואיחלו לנו ליהנות מההתאווררות הזו. אמרנו שאנחנו נהנים מאוד. אנחנו מתעקשים שלא ליצור לנו זהות בדויה כדי להיווכח שוב שוב שאנשים הם בעלי לב טוב ורובם המוחלט מבינים שגם אנחנו אנשים, ושלחיות במדינה במלחמה זה דבר מחורבן.

ג'ודי ושאנה למשל ידעו רק שבעזה מתחולל אסון, הן אפילו לא שמעו על ה-7 באוקטובר. הן שאלו אם חשבנו לעבור לגור במקום אחר. אמרנו להן שזה הבית שלנו והן הבינו, גם הן אוהבות את הבית הוולשי שלהן ושאנה חולמת לטייל בעולם אבל כשאיתי שאל לאן היא אמרה שוויץ כי הנוף דומה. הן הגיעו לפאב במרכז הקהילתי לחגוג את יום ההולדת של אבא של ג'ודי, עשינו לחיים עם בייבי גינס, מסתבר שבוולשית לחיים זה "יחידה" אז מאוד קל לזכור ולבטא. הן בנות 20 ושתיהן תמיד הרגישו אאוטסיידריות ולכן גם ביישניות אבל אז הן נפגשו בלימודי בעלי חיים בקולג' ונהיו חברות הכי טובות ובהמשך זוג, ובקולג' הן פגשו עוד אנשים כמוהן, למרות שהן עדיין מרגישות קצת שונות. חשבתי שבסוף הכל אותו דבר בכל מקום בעולם, גם בפנינסולה בצפון וויילס שבה שיחת היום היא מזג האוויר, וגם במדינה שלנו שבה כבר אי אפשר לעקוב אחרי החדשות הרעות. ג'ודי ושאנה אוהבות מאוד בעלי חיים, אולי אפילו יותר משהן אוהבות אנשים, וחשבתי כמה הן בורות ותמימות בענייני העולם אבל כמה אני בורה בתחומים שהן שולטות בהם. שאנה אוהבת פילים, ובלילה חלמתי חלום שבו הדברים התהפכו, איתי היה זה שאוהב פילים ושאנה ארגנה הפתעה והביאה פיל למסיבת יום ההולדת שלו.

כשהלכנו מסביב ל-Lily Ponds הסתכלתי על כל סוגי הצמחים והפרחים, על המטפסים על העצים ועל הפרחים על גדות המים, על שיחי הבלקבריז כמובן. הסתכלתי גם על העופות בתוך המים, לכולם קראנו ברבור וברווז וציפור כי כאמור אנחנו בורים גדולים בענייני הטבע. הייתי רוצה לדעת את שמות הפרחים והאם מותר לאכול גם את הבריז האחרים, ולהבדיל בין הברווזים ועופות המים השונים, לדעת ששחף צעיר נראה אחרת לגמרי מהבוגר ויש לו פלומה יפהפיה מנוקדת באפור וחום בהיר. פתאום חלפה במים משפחת ברבורים, טור של אבא ואמא וארבעה גוזלים. הגוזל השלישי היה עסוק בשלו, הוא עצר לאכול בזמן שהמשפחה שלו התקדמה, ואז גם הגוזל הרביעי נשאר מאחור. הסתכלתי עליהם ושמתי לב שהרגל שלהם זזה במים כמו פדל או משוט, או יותר נכון לומר שפדל ומשוט זזים כמו הרגל של הברבור. איך לא שמתי לב לזה אף פעם?

חשבתי על היצור הקטן בבטן שלי, אני רוצה שהוא ישים לב לדברים האלה, אני רוצה לדעת את הדברים האלה כדי לספר לו. בכל פעם שאני נבהלת ממחשבות על המציאות העגומה שאליו אנחנו מביאים אותו אני מזכירה לעצמי כמה זה צר, כמה העולם עדיין מלא יופי ופלא ואני אומרת לעצמי ולו - את כל זה כדאי לך לבוא ולראות.