החרק הקירגיזי

בנסיעה מאלמאטי לבישקק היה איזה חרק מעופף שאיכשהו מצא את עצמו תקוע לצידי במרשרוטקה. הוא ניסה לצאת מהחלון השקוף והסגור ולא השכיל להגיע לחלק הפתוח שלו. חשבתי לעצמי, מה הוא יחשוב כשייצא לאוויר העולם בבישקק - במדינה אחרת, עם נוף אחר וחרקים מעופפים אחרים? מהגר בלי שהתכוון. ואז חשבתי על כל החרקים הקטנים שלא משכילים להבדיל בין זגוגית לבין כלום ולכן מהגרים בכלי התחבורה של בני האדם. איפשהו באמצע הדרך איבדתי אותו. אולי הוא מצא את הדרך החוצה בהפסקת הפיפי שעשינו, כבר לא כל כך רחוק מהגבול, ואולי הוא סתם עבר לנוסע אחר. מעניין איפה הוא מצא את ביתו החדש, ומעניין אם גם חרקים מעופפים מתרשמים ממקומות חדשים - מנוף חדש ואנשים חדשים וצמחים חדשים ומוצרים חדשים בזבל. מעניין אם מנקודת המבט הקטנה שלהם השינוי נראה מופלא יותר או שזה גדול מדי וקשה מדי להסתגל, או שלהיפך, זה כל כך גדול שזה כבר לא משנה שהוא חרק קזחי וכולם סביבו חרקים קירגיזיים. ואולי בכלל הוא מצא את עצמו שוב על מרשרוטקה, נוסע חזרה לאלמאטי או לאיזו עיר אחרת בעולם.

וככה גם צבי הים שראיתי בחדשות. הם נסחפו לחופי הארץ עם קרעים באיברים הפנימיים ובחדשות אמרו שזה בגלל ניסויים ססמיים שעשו בסיציליה שבהם עורכים פיצוצים בתוך הים, כמו רעידות אדמה בים השדרן אמר. ובגלל הסופות והגשמים כל הצבים הפצועים האלה נסחפו לארץ ועכשיו מרכז ההצלה לצבי ים בישראל עוטף את הצבים הזרים בשמיכות ומלטף אותם ומטפל בהם, ואיזה קטע שאי אפשר לשאול את הצבים מאיפה הם.

אולי אני יוצאת קצת היפית לפעמים אבל אני בעצם רוצה להזכיר לעצמי שיש עולם בחוץ שקורה כל הזמן ובלי קשר לטרדות הקטנות שלי.