כבר תקופה שאני מחלטרת בעבודה נהדרת של סקירת תיקים. משום מה תמיד חושבים שאני מתכוונת לתיקים משפטיים אבל הכוונה היא כמובן לתיקי גב. אורון וגל שולחים לי ארגז מלא בהפתעות ואני בודקת את התיקים וכותבת על התרשמותי מהם ובונה להם סט צילומים קטן ומצלמת אותם וזו עבודה ממש נחמדה. חלק מהתיקים מעולים או מאוד חמודים ואני רוצה להשאיר אותם אצלי ושיהיו הרכוש שלי אבל בסוף העבודה אני מחזירה הכל לארגז ומחכה לשליח שיבוא לקחת. אני מספרת את זה כי בהרבה מהסקירות האלו אני כותבת על זה שהתיק עמיד למים, ובגלל זה איזה בוקר או לילה, לא זוכרת, בא לי לראש משפט כזה ש"הגוף שלי הוא לא תיק והעור שלי לא עמיד למים", אבל כשקראתי את זה אחרי כמה שבועות או חודשים זה נשמע לי כזה דימוי מפגר כי ברור שהגוף שלי הוא לא תיק ובמובן מסוים העור שלי דווקא כן עמיד למים. אבל מה שרציתי לומר זה שאני לא עמידה למים ברמה הנפשית כי אחת התחושות האהובות עלי בעולם כולו היא המגע של המים על העור שלי, מגע ששוטף את הגוף והנפש מהכל ובמיוחד אם המים קרים.
לא זוכרת אם תמיד אהבתי מים כל כך, נראה לי שכן, אני זוכרת שהייתי ילדה ואהבתי לטבול את הרגליים ולהתכופף מעל המים ולהכניס רק את הראש. ומתישהו בתקופת הצבא גיליתי את הקונספט של השבע טבילות ובכלל התאהבתי, כי זה מקפיא את המוח לגמרי ואז הדם שוב זורם וזה באמת באמת כמו לעשות ריסטרט לכל המערכות. אולי באותה תקופה גם הפנמתי את העניין הזה שזה רק קור וגם קור די רגעי אז אין מה לחשוש כל כך, צריך רק רגע לא לחשוב ולקפוץ. בכל מקרה, זה רומן נוסף שאני מתחזקת במקביל לרומן עם השמיים.
המים הכי הכי קרים שנכנסתי אליהם היו בגאורגיה. זה היה בקזבגי שזה אזור יפהפה ומתויר להחריד, כזה שאיכשהו כמעט כל המסעדות בו חרא (וזו באמת משימה קשה לייצר אוכל גאורגי חרא) וכל הנהגים עומדים בכניסה לעיירה עם מבטים רעים ונוקבים במחירים מוגזמים לנסיעות. אבל גם יפהפה להחריד. יש שם את עמק טרוסו שהוא בול כמו שאני אוהבת - פתוח ורחב ומרחיב את הלב, ויש שם איזו נביעה ומינרלים או משהו כזה שיוצר אדמה בצבעים חומים וצהובים וכתומים באמצע העמק הירוק. משהו מטורף, באמת. ויש גם את עמק סנו/ג'טי שהוא גם מאוד יפה אבל אין בו תחושה של עמק כי הוא די הררי אבל אני לא מתלוננת.
איתי ואני המטיילים הכי איטיים בעולם כנראה, עוצרים כל עשר דקות לנשום את הנוף ולצלם (אני) ולצעוק קצת (הוא). אני חושבת שכל פעם שנתנו לנו איזושהי הערכה לכמה זמן ייקח לנו יום הליכה מסוים, זה לקח לפחות פי 1.5 יותר. וכך היה גם בעמק סנו, שם טיילנו עם אנה וליאון המקסימים וכבר ידענו שאם האירופאים אומרים שבפרק זמן הזה אפשר להגיע לפס ולראות את כל הנוף אז אנחנו בטוח לא נגיע עד לשם ולכן תכננו להגיע רק עד לאגם הקטן. כבר בעמק טרוסו פגשנו שתי הולנדיות חזקות שסיפרו לנו שהן טבלו באגם הזה ושאנחנו חייבים גם אם הוא קר אבל הן הולנדיות חזקות והאירופאים האלו הם כאמור בסטנדרטים אחרים משלנו בכלמיני תחומים וביניהם קצב הליכה וטמפרטורת מים. אז הגענו לאותו אגם והוא באמת היה קטן וחמוד ובעיקר קפוא, כל כך קפוא שבקושי הצלחתי לשטוף את הפירות שהבאנו לפיקניק, קפוא כזה שאחרי שלוש שניות במים האצבעות ממש כואבות. כלי הדם מתכווצים כדי לשמור על החום, נכון? זה מה שקורה שם? אז במים כאלה הם מתכווצים מאוד ועם כל הכבוד לאהבתי לטבילות הרגשתי שזה יותר מדי בשביל איבר שהוא לא אצבע. ישבנו שם לפיקניק ואז הגיעה חבורה של ישראלים אחרי צבא וכמובן שהם ישר התפשטו ונכנסו ואחת הבנות אפילו נשארה במים די הרבה זמן. נכון שאני כמעט עשור מעליהם אבל אז עוד לא הייתי בת 30 וחשבתי שאם הם עושים את זה אז אין סיכוי שאני לא. כזאת אנוכי, שלווה כמימי אגם, אוהבת שלוות חולין, ותחרותית בדברים הכי מפגרים של החיים.
אז החלפנו לבגדי ים והעברתי את המוח למיוט כי זו הדרך היחידה לעשות מעשים כאלו כמו טבילה במי קרח או קפיצת באנג'י, ופשוט נתתי לרגליים שלי פקודות להמשיך ללכת קדימה ואז לידיים להוביל צלילה פנימה ואומייגאד זה היה קר! הריאות שלי קפאו ולרגע לא יכולתי לנשום ואת שאר הגוף לא ממש הרגשתי ואז עשיתי קולות מצחיקים, מין צעקות שאין בהן אוויר אבל הן גם קצת מהסוג של ההנאה ושומעים אותן בסרטון שאנה או ליאון צילמו, ונראה לי שתוך פחות מדקה כבר הייתי מחוץ למים והרגשתי הכי טוב בעולם. לא היה חם באותו יום אבל הייתה שמש נעימה כזו והדם זרם לי בטירוף בכל הגוף והרגשתי כאילו אני מחוברת למטען והיה לי אושר עצום בבטן שהתפשט לכל האיברים שלאט לאט הפשירו. גם כי הייתי גאה בנו וגם כי למים פשוט יש סגולות כאלה. אחר כך הבחורה הישראלית האמיצה רצתה שמישהו יבוא איתה לשחייה באגמון מה שדרש להפעיל את השרירים בתוך המים למשך איזה שתי דקות ופה כבר הרשיתי לעצמי לפרוש מהתחרות.
ועכשיו המים של הים חמימים ומלאים בריר צורב של מדוזות אם לא במדוזות עצמן אז אני מנסה לעשות מקלחות קרות אבל גם הצינורות מתחממים אז המים לא יכולים להיות קפואים באמת, או שזו בכלל אני שאין לי אומץ לסובב את הברז עד הסוף.
