טָאשִי דֶלֶק

יום אחד באלמאטי בחור אחד עם חיוך גדול, שגדל בבורונדי ובגיל 16 עזב לבדו לבלגיה, סיפר לי שהוא צפה בסרט תיעודי על השפה העברית ושזה מדהים בעיניו שאנחנו אשכרה מדברים היום בשפה הזו שכבר די פסה מן העולם. מצחיק, אמרתי לו, זה כל כך מובן מאליו בשבילנו שאף פעם לא ממש חשבתי על זה שזה קטע חדש בסך הכל ועל זה שלאליעזר בן יהודה המשוגע הזה היה חזון די הזוי ואיכשהו הוא הצליח.

בקירגיזסטן פגשנו את דיוויד, הולנדי שחי הרבה שנים בארץ במסגרת העבודה שלו, ואוהב מאוד את מאיר שלו. תהיתי איך אפשר לתרגם את מאיר שלו לאנגלית ודיוויד אמר שהמתרגמת ממש טובה ושהיא מוסיפה הרבה הערות לגבי המשחקים של מאיר שלו עם השפה. כי באמת הוא ממציא קצת עברית משלו, ואז חשבתי על בורונדי ועל זה שיש לנו בכלל שפה כזו לשחק איתה עוד ועוד.

באגם איסיק פגשנו בחורה קזחית בשם אראי שמלמדת את עצמה שפות שונות סתם ככה כי היא אדירה. כדי להתאמן היא הייתה צופה בסרטים באנגלית ואז כותבת ברוסית מה היא הבינה מהסרט. היא סיפרה שהרבה מחבריה הקזחים מדברים רק רוסית, לא קזחית, כי לכאורה זה מודרני יותר, אבל היא לא מבינה את זה כי הם הרי קזחים וזו השפה שלהם.

ולניקו הקנדי שמסתובב בעולם כבר כמה שנים יש שיטה ללמד את עצמו שפות - לטענתו תוך שבועיים אפשר להגיע לרמה של שיחה בסיסית בכל שפה, והבעיה של רוב האנשים היא שבשלב הזה הם מתביישים לדבר כי הם חוששים לעשות טעויות. אז הוא לא מתבייש ומדבר וטועה, ואז מתקנים אותו והוא לומד ומשפר את הכישורים שלו באותה שפה. וכך הוא דובר כבר אולי שבע או שמונה שפות שונות (עם או בלי טעויות אני לא יודעת).

וכל המפגשים האלה הזכירו לי את שמפו, המארח שלנו בעיירה הטיבטית בסין, טונגרן, או רבקונג בשמה הטיבטי, שממנה צמחו חכמים טיבטים רבים וציירי טנקה (ציור טיבטי מסורתי) ברמה הגבוהה ביותר והיום מתרחש בה תהליך "סיניזציה" רציני. חשבתי על הדברים ששמפו סיפר לנו, על זה שזה דבר אחד כשהממשל הסיני אוסר על עובדי המלון בעיירה לדבר טיבטית עם האורחים או אפילו אחד עם השני (הוא סיפר שהיו הפגנות ובסוף הממשל נסוג מהדרישה הזו), וזה דבר אחר כשהטיבטים מיוזמתם שולחים את הילדים שלהם לבתי ספר סינים וגם לא מדברים איתם טיבטית בבית, כי סינית היא שפה שימושית יותר בעולמנו.

וזה באמת עולם אחר אם אתם אומרים ספסיבה או רחמט, או ניהאו או טשי דלק, או חייר או ביי ביי. וכשאנחנו מדברים עברית ואנשים סביבנו תוהים מה זו השפה הזו עם כל ה"ח" ועם ה"ר" הלא ברורה, שפה שחלק יגידו שהיא יפה ומתגלגלת ואחרים יחשבו שהיא תקועה וקולנית, אז כשאנחנו מדברים בה אנחנו מגדירים את עצמנו.

ומצד שני, כמה זה מדהים שיש שפה אחת שכל כך הרבה אנשים דוברים, ואיך זה מאפשר לנו להסתובב בעולם ולפגוש אנשים ולהכיר אותם ממש לעומק. ואיך זה מאפשר לכל הזוגות הבינלאומיים האלה לחיות ביחד ולתקשר בשפה שהיא לא שפת האם של אף אחד מהם. או איך זה מאפשר לגרייס האמריקאית שהיגרה בעקבות אדי, בן זוגה האוסטרלי, להתאקלם בקלות בסידני.

אני חוזרת לשמפו, הטיבטי היחיד שפגשנו שדיבר אנגלית ושוב העניין הזה שבזכות השפה הבינלאומית המשותפת יכולנו בכלל לנהל דיון על משמעות השפה בחיינו. שמפו היה בעצם הראשון שגרם לי לחשוב על העניין הזה של השפה ועד כמה היא מרכזית בזהות שלנו. הוא הראשון שאמר שאם אפילו את השפה שלהם הם לא מכירים, אז מה הופך אותם לטיבטים? שמפו עזב את סין בגיל 16 לדרמסאלה שבהודו כדי ללמוד עם הדאלי לאמה ובאיזשהו שלב עבר לקנדה עם חברים טיבטים אחרים כדי לעבוד (רק אחרי כמה שנים בקנדה הוא סיפר למשפחה שלו על כך), וחי ועבד בקנדה ואפילו התחתן עם קנדית והתגרש, ואז חזר לסין לטפל בהורים שלו ופתח דירת airbnb בעיירה טיבטית שבחיים לא הייתם מצפים למצוא שם דירת airbnb, ובין כל המעברים והשינויים הוא עדיין מתעקש לדבר טיבטית (סינית הוא לא יודע כל כך טוב).

כי זה לא מספיק שהגנים של הטיבטים הקשוחים שחיו כבר לפני עשרות אלפי שנים ברמות הגבוהות בלי חמצן לנשימה זורמים בדם שלו וניכרים במראה שלו. וזה לא מספיק שהוא יתנהל לפי לוח השנה הטיבטי (שהוא ירחי בעיקרון - החודש מתחיל ונגמר עם מולד הירח, אבל כל שנתיים או שלוש מוסיפים ל-12 החודשים חודש נוסף וכך מסנכרנים אותו עם "השנה הטרופית" - פרק הזמן שעובר משעה שהשמש נצפית בנקודה מסוימת בשמי כדור הארץ, ועד שהיא נצפית שוב באותה נקודה בדיוק). וזה גם לא מספיק ללכת למקדש טיבטי, בנוי עץ וצבעוני, עם נזירים קטנים גלוחי ראש ולבושים בורדו שרים בקולות מתוקים את המנטרה "אום מאני פמה הונג" (היהלום שבפרח הלוטוס). או לצאת כל בוקר ל"קורה" - הקפת האתר הטיבטי הקדוש, אפילו אם היד שלו תיגע בכל גלגלי התפילה שבדרך ואפילו אם הוא ילך לפי מנהג הקיאנגצ'אנג: ירד אל האדמה וישכב על הבטן כשהידיים מושטות קדימה ויגרור את הרגליים אל הידיים ויקום וישתטח שוב, כך, לכל אורך הקורה. כל זה לא מספיק אם בסוף הנסיעה במונית הוא לא יגיד "גוודאנצ'י" (תודה) ו"סמזה ננגו" (לילה טוב) לנהג, אם הוא לא יחשוב את המחשבות האחרונות לפני שהוא נרדם בטיבטית.